תפקידו הלא חברותי של מקובל

יוצא לי לשמוע מדי פעם שיעורי קבלה. זה מעורר בי תחושות סותרות, הנעות בין סקרנות אין קץ לבין דחיה. הרב המעביר את השיעורים אינו בוחל במילים ובדרכו להעביר את המסר הקבלי הוא רומס לעיתים את כל הנקרה בדרכו, וזה מטריד את האוזן. התרגלנו לעולם שהוא פוליטיקלי קורקט, כזה שלא חולקים כל מחשבה שעולה בראש, אלא מעבירים אותה במסננת עדינה של ציוויים חברתיים, ורק אז משחררים. החברה לימדה אותנו לקח הגון על מה יקרה לנו אם לא נזהר בלשוננו ונאמר את כל העולה על רוחנו. ומה איתו, עם הרב הזה? הרי לפני שלימד את חכמת הקבלה, עבר אף הוא דבר או שניים ויודע הוא לא פחות ממני, ובוודאי שהרבה יותר, עד כמה שכדאי להיות זהיר בחברה. הוא לא גדל בבית דתי, רכש השכלה אקדמית נרחבת, עלה ארצה ואף שירת בצבא. מילא היה איש חרדי, מוגן ומסוגף בין כתלי בית מדרשו, אך לא כך הוא המקרה כאן. 

החלטתי שאפסיק לשמוע את השיעורים הללו משום החריגה היוצאת מגדרי האפשרי עבורי. ולא יכולתי. יש אמת שם, סוף סוף מישהו נוגע באמת הפשוטה של משמעות הקיום ואי אפשר שלא להקשיב לזה. משיעור לשיעור, משנה לשנה, החלה תובנה מתפשטת בעצמותי. האמת אינה יכולה לעטות את כסות הנכונות החברתית, היא צריכה להיאמר כמות שהיא, מבלי להצטעצע במילים יפות, גם אם זה מעליב לעיתים, גם אם זה מאוד לא מתאים לרוח התקופה. השלמתי עם זה, אבל לעומק. עשיתי שולם שולם לעולם עם דברי הרב משום שלא יתכן שבדברים רוחניים כל כך, גבוהים כל כך, שאינם בהשגתו של האדם מהישוב, הוא, כלומר הרב, יהיה צודק רק בחלק מהזמן. או שהוא צודק או שלא, ואם בחרתי להאמין שהוא צודק, אז אני בוחרת לקחת את כל מילותיו, הטובות יותר והפוגעות פחות ולהפוך אותן למצע היחידי לגילוי חכמת האמת. לאורך השנים הכרתי הרבה מאוד אנשים שהצטרפו כמוני ללימוד חכמת הקבלה, חכמים יותר וחכמים פחות. דבר אחד משותף לכל אלו שנשארו בלימוד, הם החליטו, כמוני, לקבל באופן גורף ומלא את דברי הרב. שמו ,אגב, הוא האר"י הקדוש.
http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9