משפחה בזכות הקורונה

אם מישהו היה אומר לי לפני פרוץ הקורונה, שכך תיראה שגרת היום שלי, הייתי שולח את האדם הזה, לבדיקה פסיכולוגית. כל מה שקרה לנו מאז בחיי היומיום הפשוטים הוא לא יאומן. אני עובד מהבית כבר 7 חודשים ולא נראה שזה הולך להשתנות בקרוב. אשתי עובדת במשרה חלקית בבית חולים ושאר הזמן כעצמאית, גם היא התחילה לעבוד מהבית חלק מהזמן. הבן שלי בצבא אבל בתקופת הקורונה פתאום הוא נמצא המון בבית, שבועיים בבסיס, שבועיים בבית. עכשיו הוא בקורס, בצבא החליטו שאת הקורס ילמדו בזום מהבית. עוד 3 שבועות שהוא יהיה בבית. הקמנו 3 עמדות עבודה לכל אחד, כולנו יושבים ביחד, כל אחד בזום שלו, עובדים או לומדים ומלמדים, ממש לא יאמן. 

הדבר הנפלא בזה הוא שאנחנו מתחילים את הבוקר בארוחה משותפת, עושים הפסקות קפה משותפות במרפסת, אוכלים יחד ארוחת צהריים. נעלמו הלחצים של הבוקר, לצאת מוקדם, לברוח מהפקקים, יש זמן, הכל רגוע. מדברים על מה שקורה עם כל אחד, מדברים על המצב, לומדים להכיר את הדעות השונות אחד של השני. כל הטוב הזה לא קורה רק אצלנו, אנחנו שומעים על עוד משפחות, אפילו כאלו עם ילדים קטנים שהפכו למשפחה בזכות הקורונה. אצל אחי למשל, שיש לו שלושה ילדים בבית בגילאי גן ובית ספר, גם כן מרגישים את השינוי. אמנם האתגר שלהם יותר גדול אבל גם הם מתחילים להרגיש את היתרונות של להיות משפחה מלוכדת ומאוחדת יותר. מבלים הרבה יותר זמן עם הילדים, מורידים את הקצב המטורף של החיים הקודמים ושואלים: איך לא חשבנו על זה קודם? 

הקורונה ממש הקימה סטארטאפ משפחתי, בלית ברירה. היא הכריחה את כולנו להסתכל שוב על החיים שהיו לנו, האם הם היו טובים ורגועים או מרדף חסר תוחלת שבסופו הדברים הכי חשובים של החיים מקבלים את העדיפות הנמוכה ביותר. אי אפשר לדעת מתי תסתיים מה שאנחנו מכנים "תקופת הקורונה" אבל כבר עכשיו קורים שינויים עצומים באיך שאנחנו חושבים על משפחה ועל החיים שלנו והשינויים האלו כנראה ישארו גם כשיסתיימו הסגרים וההגבלות.