נס מפלס הכנרת

מאז שאני ילדה קטנה תמיד היא הייתה ברקע. כל בוקר בחדשות או לפחות פעם בשבוע היה נשמע צקצוק שפתיים ואיזו הערה- תודה לאל או אוי ואבוי. מי זו היא? הכינרת כמובן! היא תמיד קיימת ברקע בחיינו. דואגים לה, עוקבים אחריה ושותים ממנה. והיא אף פעם לא נראתה לי כמו כלייה אלא יותר כמו כינור. הכינור הזה שבירושלים של זהב. האימא הגדולה של כולנו. 

כל השנים האלה, מאז שנולדתי, היא הלכה והתכווצה לה. עוד סנטימטר ועוד אחד מתחת לקו האדום. וכמה שאתה יודע שכמעט כל מי השתייה שלך באים ממנה היא גם הקשר הישיר שלך לכוח העליון. אתה מאמין מכל הלב שהכל יהיה בסדר. היא לא תתרוקן. הרי תמיד יהיו מים בישראל!! לא יישן שומר ישראל. 

בן גוריון הרי אמר פעם – כדי לחיות בישראל צריך להאמין בנסים. 

והנה אחרי כמה עשורים טובים, שכבר התרגלנו, קרה נס קטן. הכינרת התחילה להתמלא!! באמת, לא נראה לי שירדו כל כך הרבה גשמים, אבל זה באמת התחיל לקרות. כל יום יותר. סנטימטר אחד פה , יום שני כמעט עשרה!!

ואני מסתכלת בתמונות וכמעט שלא מכירה את הכנרת היקרה. צעירה ורעננה, מלאת חיים וסומק וצמחייה. שטחים שלמים התמלאו. אין יותר הליכה עד למים. המים כמעט ועולים על גדותיהם. וזה כל כך יפה.

אולי אי אפשר יותר לנסוע לחו"ל, אבל אפשר להרגיש קצת כמו שוויץ? לא. עדיין חם ומזיע אבל כינרת מלאה, אוהלים בכל מקום, חום ואבטיחים, נשמע כמו מתנה ישראלית מתוקה לכל האוכלוסייה!! נקווה שנפנק את היופי הזה בחזרה. נהנה מכל היופי ונשמור עליו, כבבת עינינו. כמענה לתפילותינו. שהרי אומרים שמים הם חסדים. 

אנצל את ההזדמנות להודות יחד עם כולם, אני בטוחה,  לאלוהים, לטבע, למקורות, לכו-לם. תודה שנתת לנו מקור מים חיים שופעים. תודה שאתה שומר על החיים.  אולי זהו סימן לבאות.

והלוואי שהשפע הזה, החסדים האלו שקיבלנו במתנה מהטבע,יתפשטו בינינו, האנשים. שנהיה טובים יותר אחד לשני. שנהיה יותר רגועים וסבלניים ורגישים. אולי הלבבות שלנו יתרככו ויפתחו והארץ שלנו תתמלא בשמחה ובחום . כמו במשפחה טובה. 

נחיה כולנו הילדים פה במדינה, בשפע של טוב לב ומים חיים ונעשה קצת נחת להורים. לאימא הגדולה שבארץ ולאבא הגדול במרומים.